האירועים סביב המדורות היו לערבים קסומים ומהנים במיוחד עם הילדים ובני הנוער, שנהנו משירה בצוותא, מאוכל טעים, ממשחקים, ומהרבה מאוד כייף.
כל החוויות, כל התמונות וכל המדורות בסיקורים שלפניכם.
כאן המקום להודות באופן נרגש באמת למנהלי בתי הנוער "קדימה" שהכינו עבורנו את התנאים הנאותים לקליטת המתנדבים הרבים וכמובן לכל צוות המתנדבים מבית ומחוץ, שעשו עבודה יוצאת מהכלל, וגם לחברי צוות עמותת "קרן ישעי – מרפא לחיים", שלא חסכו מאמצים להביא להצלחת האירועים.
בית הילדים בשכונת שפירא. ההתרגשות עצומה. עוד מעט ידליקו את מדורת ל"ג בעומר והפעם זו תהיה חגיגה אמיתית. הילדים עוטפים תפוחי אדמה בנייר כסף, משחילים על חוט ברזל ומחכים לרגע הגדול. עוד לפני שמחשיך מגיע רן – מתופף מוכשר ונפלא – ומעביר לילדים שיעור קצר בתיפוף עם המון קצב בנשמה ושמחה בלב.
הבוגרים בניצוחו של דן שבא לצלם את האירוע ומצא עצמו מנצח גם על האש, הדליקו את המדורה. כשעה לאחר-מכן הצטרף לחגיגה שלנו קובי- איש יקר ותקליטן בחסד, שמשקיע מזמנו גם הוא לתרום למען הקהילה. על רקע האש הבוערת ולצלילי הדי ג'יי הגיעו למקום מגשי פיצה טריים, שנתקבלו בתרומה והילדים התענגו על מגוון סוגי הפיצות והכול טעים, חם וטרי. השמחה הענקית שלהם היא גם השמחה שלנו.
הערב הזה מילא את ליבנו אהבה אינסופית ושמח בלב: "תודה לילדי בית שפירא, לשירה ולמדריכים. אנחנו עוד נשוב". כמובן שוב תודה למתנדבי "קרן ישעי – מרפא לחיים" על מסירותם הנפלאה.
"הרוח נושבת קרירה, נוסיפה קיסם למדורה…" כך שרנו, כשהיינו ילדים (שירו של חיים חפר), ומסתבר, שהשיר – לא נס לחו עד היום הזה.
למעלה משלושים ילדים מבית הנוער "קדימה" בכפר סבא נטלו חלק ב"מדורת השבט" – מדורות חברתיות לילדים ונוער בסיכון. מתן גווילי – תלמיד הישיבה הצעיר ריכז וארגן את קבוצת המתנדבים – תלמידי מדרשיית "נועם" בכפר סבא וישיבת אמי"ת ברעננה וביחד הכינו אירוע, שטעמו לא יישכח עוד זמן רב לא בפי הילדים ולא בפי המתנדבים. האירוע כלל מלבד המדורה, שהייתה החלק המרכזי, גם שירים מסביב למדורה, משחקי חברה וחידון מיוחד לל"ג בעומר. ההשתתפות הייתה ערה וניכר היה, שהילדים נהנו מכל רגע ורגע של הפעילות המיוחדת.
מסתבר, שאם רק נותנים לילד המיוחד אהבה והרגשה, שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה, הילד גם יודע להחזיר אהבה. אכן הייתה שם אהבה יוצאת מהכלל. המתנדבים אימצו בחום את הילדים, השיבו לשאלותיהם והתחברו אליהם בקשר יוצא מהכלל. לנו לא נותר אלא לאמץ קשר זה ולחזק אותו גם בשאר ימות השנה.
כאן המקום להודות לצוות בית הנוער "קדימה", שעמלו רבות כדי להגשים את האירוע באופן הכי מוצלח ולהוציא אותו מהכוח אל הפועל בהצלחה מרשימה, לכל המתנדבים הנפלאים והיקרים, שהקדישו שעות רבות מזמנם היקר תוך כדי הלימודים כדי להשיג ערב כה מוצלח, ואחרון חביב – למתן היקר, שלמרות גילו הצעיר הוכיח כשרון ארגוני יוצא מהכלל.
יבורכו גם חבריי לעמותת "מרפא לחיים", ששלושה מהם הטריחו עצמם להגיע מירושלים הבירה (ועוד המשיכו למדורה הבאה), על עזרתם הבאה בגיוס המשאבים שנדרשו לצורך ארגון ערב מוצלח זה.
כמובן הערב לא הסתיים לפני שכל המשתתפים בו כובדו בתפוח אדמה צלוי ("על האש") כמיטב המסורת. יערב לחיכנו והלוואי נזכה לטעום ממנו עוד ועוד.
"מדורת השבט" של בית הנוער "קדימה" ברמת שקמה ברמת שקמה התקיימה בפארק הלאומי ברמת גן בהשתתפות שרית – נציגת העמותה, אריק – שוטר קהילתי, אלכס, גילי ונדב אשר נמצאים בשנת שירות, ורועי.
הפעילות החלה בעצם כבר כמה ימים קודם לכן בצביעת השלט המודיע על האירוע. באותו ערב נפגשנו עם הנערים במועדון ויצאנו לפארק הלאומי יחדיו. בפארק פגשנו את סא"ל במיל' ארנון צברי, מפקד בה"ד 10 לשעבר, אשר העביר מורשת קרב על חברו שנפל במלחמת יום הכיפורים. הנערים ישבו מרותקים לסיפורו ואלמלא הגיעו הפיצות נראה היה, שארנון יכול היה להמשיך בסיפורו עד אור הבוקר. כצפוי בשלב זה ריח הפיצות כבר עלה באפם של הנערים והסיט את תשומת ליבם… לאחר האוכל ישבנו עם הנערים לפעילות חברתית קבוצתית ובסיומה גילי ונדב ניגנו בגיטרה ושרו ביחד עם הנערים.
הפעילות הייתה מרשימה להפליא והשאירה טעם של עוד למפגשים הבאים.
הרוח הקרירה נשבה גם בפתח תקווה. זו הייתה הרוח הצעירה של המתנדבים שהפעילו עשרות ילדים משכונת עמישב בפ"ת ב"מדורת השבט".
בתחילה היה ספק לגבי מספר המתנדבים שיגיעו בפועל אך עד מהרה החלו להגיע עוד ועוד עד שמספרם הסתכם בעשרים וחמישה. נטע גרמה ריכזה את קבוצת המתנדבים ואת האירוע והפתעתי גדלה עוד, כאשר זיהיתי ביניהן גם את אורין, שאותה פגשתי לראשונה ב"בית מעשים טובים" בר"ג במסיבת "שיא-פורים". הסתבר, כי לאירוע מסוג זה גיוס המתנדבים נעשה בשיטת "חבר מביא חבר" והתוצאה הייתה מרשימה.
המתנדבים עמלו זמן רב לפני האירוע כדי להוציא תחת ידם אירוע מוצלח ומרשים מאין כמותו. למעשה התחלק האירוע לשניים. החלק הראשון היה לילדים הצעירים יותר והלק השני לבני הנוער. שני החלקים בוצעו ע"י אותה קבוצת מתנדבות וטעמם של שניהם היה כטעם גן עדן. גם כאן הכינו המתנדבות אירוע מרשים, שכלל תרגילים בג'אגלינג, תחנות משחקים, שירים מסביב למדורה ומשחקי חברה שונים.
.אני חייב להודות, שהדמיון הרב בין שתי האירועים היה ללא ספק פרי תכנונם של צוות בתי הנוער "קדימה" ואין זה פלא. ידיהם כבר עוסקות במלאכה כה חשובה מזה שנים רבות ומשנה לשנה הולכת רמת הפעילות ונעשית גבוהה יותר ע"פ מיטב הניסיון שנצבר במשך השנים.
גם כאן ניתן לראות את הקשר המיוחד של המתנדבות אל הילדים. אין ספק, שקשר זה תרם תרומה רבה לחיזוק הילדים ולהשתלבותם הטבעית בחברה. גם התמדתם של המתנדבים במשך מספר פעמים בשנה יש בה תרומה יוצאת מהכלל לחברה והרי אנחנו החברה האמיתית.
שוב תודה למתנדבות הנחמדות והנפלאות, שלא חסכו כל מאמץ לדאוג להצלחת הערב ובמיוחד לנטע ולאורין – וזו האחרונה על אף שהצטרפה כמתנדבת מן המניין, תרמה את כל נסיונה וכשרונה להצלחה הרבה.
גם כאן הצטרפו אליי חבריי לעמותת "מרפא לחיים", שהגיעו מירושלים הבירה (דרך "מדורת השבט" בכפר סבא), כדי לחזות בפרי עמל כפיהם.
לסיום הערב כובדו המשתתפים בתפוח אדמה צלוי ("על האש") כמיטב המסורת ולאחר מכן התפזרו כולם לביתם בסדר מופתי ותוך הרגשה נהדרת של התרוממות.
הוֹרָה עֲלִי, עֲלִי ,
אֵשׁ הַדְלִיקִי בְּלֵילִי ,
טְהוֹרָה רַבַּת אוֹרָה –
הוֹרָה מְדוּרָה !
ריקודי עם היו דבר נפוץ בשנות החמישים. סמל הישראליות. מתוכם ריקוד ההורה נשאר אחד הריקודים הקלאסיים עד היום הזה.
במועדון "קדימה" ברחובות לא רקדו הורה אבל מדורה הייתה גם הייתה. ילדים וילדות יוצאי אתיופיה התקבצו לטעום מעט מהישראליות ומהמסורת היהודית. מדורת ל"ג בעומר מיוחדת נערכה עבורם באהבה רבה. אודיה – רכזת האירוע גייסה עבורם קבוצת חיילים המשרתים ביחידה סמוכה ואלה אימצו את הילדים, שכבר נולדו למעשה כצברים, בחום. החיילים העבירו פעילות מיוחדת ומגוונת והילדים שמחו על ההזדמנות, שניתנה להם לפגוש את חיילי צה"ל בשעת פעילות מהנה, ואף היו גאים על כך.
הפעילות כללה גם משחקי חברה ושירים, שהילדים הספיקו ללמוד בבית ספרם. בסיום הפעילות הודלקה המדורה בחצר המועדון ובסופה גם נהנו הילדים מתפוח אדמה לוהט.
כמה מילים מהתרשמות אישית: השכונה, שבה נמצא המועדון ומרכז הנוער, היא שכונת קרית משה. גם השכונה, שבה מתגורר כותב שורות אלה, נקראת קרית משה. רק ראו מה בינה לבינה: האם תושבי קרית משה בירושלים יודעים ולו מעט על קיומה של שכונת קרית משה ברחובות? ספק רב. שני עולמות. תושבי קרית משה ברחובות אך בקושי מכירים את עצמם. האם לא הגיע הזמן, שנאמץ לנו שכונה אחת משכונות המצוקה הקיימות בארץ? אפשר לראות דוגמאות רבות של יוצאי אתיופיה (וגם אחרים), שנטמעו בקרב המדינה והתעלו לדרגות גבוהות של השכלה ופיתוח. אחד מאלה – רופא במקצועו אף זכה בפרס על פעילותו הרפואית בהאיטי לאחר רעידת האדמה.
זו הזדמנות להתנדב ולתרום תרומה, שערכה לא יסולא בפז.
בינתיים תודה לכל צוות בית הנוער "קדימה" ברחובות, שבזכותם יכולתי לראות אשר ראיתי ולכתוב את אשר כתבתי, תודה לאודיה, שריכזה את המבצע המקומי בהתנדבות מוחלטת ותרמה תרומה רבה מאוד לשיפור איכות החברה הישראלית ותודה גם לכל חבריי מצוות עמותת "מרפא לחיים", שללא עזרתם ספק, אם הייתי זוכה להגיע למקומות אלה.
סיקר וכתב: נח גיל – מנכ"ל "מרפא לחיים"
